מפנה מקום באייפוד לשירים שלך

אם ברי סחרוף היה כותב היום את השיר "מפנה מקום", מעניין אם הוא היה נשמע כך:

אני מפנה מקום בנייד למספרים שלך
מפנה מקום בדיסק למסמכים שלך
מפנה מקום באייפוד לשירים שלך
מפנה מקום במסך בשביל הרקע שלך
אני מפנה מקום באימייל למכתבים שלך
מפנה מקום במסנג'ר לחברים שלך
מפנה מקום בבלוג לתגובות שלך

כל כך הרבה מקום, ואת בשלך... את בשלך

כל כך הרבה מקום
את יכולה לעשות לוג-און
ואם תהיי לגמרי שלי
אני אצטרך לקנות עוד דיסק-און-קי


וובכן, מזל שהשיר הוקלט בשנת 1995 ולא 2005.

פח הזבל של האנושות

הפסקתי לקרוא בלוגים.
ניתקתי את האינטרנט.
כיביתי את המחשב.

יום אחד קמתי בבוקר ואמרתי "די!".
די לפשפש בערימות הזבל, לזפזפ בין גרפומנים מקושקשים לאנשי דעת רהוטים, לקרוא עוד ועוד בלוגי מציאות, בלוגי כלכלה, בלוגי טכנולוגיה, בלוגי אמנות ובלוגי מדע וטבע.
שוב ושוב אתה מוצא את עצמך בוהה במסך המרצד בשעות הקטנות של הלילה, תוהה לאן נעלמו להן שוב 3 או 4 שעות מחייך, וממלמל לעצמך בלחש "רק עוד אתר אחד קטן... רק עוד אחד".
ההומור כבר אינו מצחיק, החדשות דרמטיות מדי, הריאליטי נדוש מדי, והדברים אותם אתה "לומד" בשיטוטים האינסופיים נעלמים מראשך באותה המהירות שבה מתעדכנים האתרים, כלומר מדי יום ביומו.

והפרסומות, אלוהים, הפרסומות!
קופצות עליך בין כל קליק לקליק, אורבות לך בנבכי האתרים, מפמפמות לך במוח באופן בלתי פוסק, ואתה, כארנב שנלכד באורם של פנסי המכונית, בוהה ובוהה וממשיך לחפש באופן נואש את הכפתור הקטן הזה עם האיקס.


מכירים את אלו?
בטח, כל אחד מכיר אותם.
"הפסקתי לראות טלויזיה", הם אומרים.
"התנתקתי מהכבלים!", הם מכריזים (מיד לפני שהם מצהירים שסחבק - ישראלי או לא? - מוריד את כל התוכניות שהוא הכי אוהב בחינם לגמרי בפרד האלקטרוני).
"נמאס כבר מהפרסומות", הם מתלוננים, ובצדק.
"הזבל שמציף אתכם מבוקר עד ליל ומזהם לכם את השכל", קורא לזה דרור פויר, בעוד הוא עצמו שוקד על הוספת תכנים (משובחים ככל שיהיו) לפח הזבל הגדול של האנושות, פח הזבל שאיש אינו טורח לרוקנו, פח הזבל שכל אדם יכול לצקת בו תוכן ללא כל הכשרה רשמית או גוף מכוון, פח הזבל שאותו לא מתסרטים, לא עורכים, לא מגיהים ובוודאי לא מסננים.

חלק גדול מ 12 מיליארד או יותר העמודים באינטרנט - בערך פי 2 ממספר האנשים בעולם, כולל אפילו את נמיביה - נכתב בידי אנשים משכילים ובעלי כשרון, ומהווה באופן כללי מה שאדם בר דעת היה בוודאי מכנה כ"לא זבל".
טוב, נו, אולי לא חלק גדול. חלק קטן. קטן מאוד. מזערי.

ועם זאת, אפשרי ואפילו רצוי לצרוך במידה מסוימת את אותו חלק קטן של תרבות אינטרנטית איכותית, כשם שאנו צורכים מדיות אחרות כגון מוזיקה, קולנוע, תיאטרון וספרות.

אז לא, אני עדיין לא ויתרתי על הבלוגים.
לא ניתקתי את האינטרנט ולא כיביתי את "מכשיר הטמטום" של המאה ה 21, המחשב.
כשם שלא ניתקתי את הלווין, לא כיביתי את הטלויזיה ולא הוצאתי אותה מן הבית.

את הסינון בין טוב ורע, בין מועיל ומזיק, בין ניצול זמן ובזבוז זמן, אני כבר אצטרך לעשות בעצמי - מה לעשות, החיים קשים בשנות האלפיים.

רוג'ר, מאחוריך

אז יצאנו מההופעה, עייפים אך מרוצים עד מאוד.
הייתה אחלה הופעה, עמדנו במיקום מצוין והסאונד היה מדהים - והשירים גדולים כפי שתמיד היו ותמיד יהיו.

הגענו לרכב ב 12:30, ופתחנו את הרדיו בפקקים.
כמובן שמיד חיפשנו תחנות שמדברות על ההופעה שזה עתה נגמרה, כי תמיד כיף לשמוע על עצמך ברדיו. רצה הגורל ונחתנו על תוכניתו של ניסים גרמה ברשת ב'.

ניסים מאוד התעניין בשמועות על השימוש של רוג'ר ווטרס בפלייבק במהלך ההופעה, בכדי לכסות על יכולות השירה שלו שידעו ימים יפים יותר.
שוחח ניסים עם מעין כתב מן השטח, ש"גם הוא זמר" לדבריו (כמובן שמעולם לא שמעתי את שמו). הזמר הלא ידוע אישר שאמנם לא שמו לב וזה היה עשוי היטב, אך בשיר אחד הוא הבחין בכך שייתכן וזהו פלייבק.

וכך ניסים גרמה:

"אני לא יודע אם הוא באמת השתמש בפלייבק, אבל אם כן הוא צריך להתבייש בעצמו. זה לא רציני".


וובכן, רוג'ר, תתבייש לך.
כנראה שיש לך עוד מה ללמוד כדי להגיע לסטנדרט הגבוה שדרוש כדי להצליח בארץ.

Resistance is Futile

מעטים יודעים זאת, אך אי שם בתחילת הרבעון השני של שנת 2006 המציא בחור צעיר, ככל הנראה ממוצא איטלקי, את האנטי-בלוג.

האנטי-בלוג הוא אוסף של מידע חדש ומעניין.
הוא כתוב ללא הומור, אך רק במידה הנכונה.
הוא כתוב באופן מאוד פורמלי, ומאוד לא אישי.
הוא אינו מכיל קישורים לאנטי-בלוגים נוספים.
הוא אינו מכיל תגובות לאנטי-פוסטים של אנטי-בלוגרים אחרים.
באנטי-בלוג אין משחקי מילים.
אין בו הצהרות פוליטיות.
אין בו דבר המרמז על דעותיו של הכותב או תחומי העניין שלו,
וחשוב מכל, אין באנטי-בלוג דבר המוכיח את יכולת הכותב המדהימה להתבטא בכתב.
האנטי-בלוג אינו מהווה חלק מן "הקהילה".

לצערנו, ברגע עליית האנטי-בלוג לאוויר, חלה התנגשות בלתי נמנעת עם הבלוגוספירה הישראלית.
מאחר וכידוע בלוג ואנטי-בלוג נוהגים לפתח אלרגיות חמורות זה לזה, לא איחרה לבוא התפוצצות קוסמית שמחקה לחלוטין את האנטי-בלוג מן הקיום האנושי.

הצעיר, ככל הנראה ממוצא איטלקי, משך בכתפיו והמציא את האנטי-פסטי במקום.

בלוג זה לא יהיה שונה מבלוגים אחרים שקראתם.
הוא יהיה, ככל הנראה, אוסף של מידע ישן ומשעמם.
הוא יהיה כתוב בהומור, אך רק במידה הנכונה.
הוא יהיה כתוב באופן אישי ולא פורמלי.
כנראה שיכיל קישורים לבלוגים נוספים.
כנראה שיכיל אף תגובות לפוסטים של בלוגרים אחרים.
קרוב לוודאי שיהיו בו משחקי מילים.
הצהרות פוליטיות? אולי.
הוא כנראה ירמוז על דעותיו של הכותב או תחומי העניין שלו,
ואף יוכיח את יכולת הכותב המדהימה להתבטא בכתב.
ועם קצת מזל, הבלוג אפילו יהווה חלק מן "הקהילה".